מיקרודוזינג של חופש — לא לחכות לרגע המושלם

יש רעיון אחד שיכול לשנות לכם את המחשבה על החיים.

אנחנו רוב הזמן... חיים את העתיד.

"כשתיגמר המלחמה..." "כשאתחיל להרוויח X אז..." "כשאפגוש את החצי השני שלי..."

בגן אומרים לנו: צריך להתכונן לבית ספר. בבית ספר, אומרים שזו הכנה לאוניברסיטה. באוניברסיטה, מכינים אותנו לקריירה. ואז עובדים, בונים קריירה, עוד יעד, עוד יעד... וככה עד הפנסיה.

אז מה אנחנו באמת רוצים?

הרבה אנשים עונים על זה בצורה מוזרה: "אני לא רוצה להיות לחוץ." "אני לא רוצה להיות חולה." "אני רוצה להפסיק לפחד."

אבל בפסיכולוגיה יש לזה שם: מטרות של אדם מת. כי מי שמת — לא לחוץ, לא מפחד, לא חולה. אלה לא מטרות "חיות." מחקרים על מיקוד עתידי ורווחה נפשית מראים שחיים בהמתנה לרגע הנכון — "כשיהיה..." — קשורים לרמות רווחה נמוכות יותר מאשר אנשים שמוצאים ערך בהווה.

המיקרודוזינג של רצונות

לא לחכות לחלום הגדול בעתיד. אלא לקחת ממנו טיפות קטנות ולהכניס אותן לחיים כבר היום.

5 דקות של חופש. חצי שעה של שקט. רגע אחד שבו אתם פשוט... נהנים מכאן ועכשיו.

אם היום בערב הקדשתם שעה לעצמכם, זה לא חופש? אם יצאתם להליכה באמצע היום, זה לא חופש?

ולפעמים הרגעים הקטנים האלה, הם בעצם החיים עצמם. מחקרים על חיים בהווה ואושר מצאו שמחשבות שנודדות לעבר או לעתיד (גם לדברים נעימים) קשורות לאושר נמוך יותר מאשר עיסוק מלא ברגע הנוכחי — ללא קשר לאיזה פעילות מדובר.