אימון מנטלי הוא לא מותרות

נובמבר 2020. מנצ'סטר סיטי הודיעה שג'רמי ויסטן, שחקן האקדמיה שלה, לא יחודש חוזהו. הוא היה בן 18.

כמה שבועות אחר כך, ג'רמי לקח את חייו.

לא יודעת מה עבר עליו בשבועות האלה. אף אחד לא יכול לדעת. אבל יודעת דבר אחד: שמישהו בן 18 לא צריך להגיע לרגע שבו אי-חידוש חוזה נראה כמו סוף הסיפור.

זה לא קרה כי ג'רמי היה חלש. זה קרה כי אף אחד לא לימד אותו שהוא יותר מהכדורגל שלו.

כשהספורט הוא כל הזהות

ילדים שנכנסים לאקדמיות ספורט בגיל 10, 11, 12 — לומדים משהו מהיר מאוד. שהם שווים בדיוק כמה שהם מבצעים.

זמן משחק שווה ערך. מדליה שווה אהבה. חוזה שווה הוכחה שאתה מישהו.

ואז מגיע הרגע שבו הספורט מחליט אחרת. ואתה בן 18. ואין לך שום מסגרת אחרת לענות על השאלה "מי אני?"

תיירי אנרי — אחד מגדולי שחקני הכדורגל של כל הזמנים — סיפר שבשנים שבהן הגיע לשיא, הרגיש רגש רק דרך תגובות של אחרים. לא ידע לזהות מה הוא מרגיש בפנים. היה מכונה מנצחת. יש מחיר לכך שבונים אדם רק לספורט שלו.

הסיפור של ג'רמי ויסטן קיבל סיקור בינלאומי. ועדיין, כמה אקדמיות שאלו את עצמן מאז: מה המצב המנטלי של הילדים שאנחנו מחנכים?

הנתון שלא רוצים לשמוע

פחות מ-1% מהילדים שמתאמנים בספורט תחרותי יהפכו לספורטאים מקצועיים. 100% מהם יצטרכו לחיות חיים שלמים מחוץ לספורט.

זה לא פסימיות. זה חשבון פשוט.

ואם אנחנו בונים ילד לפי התרחיש שיש לו פחות מ-1% סיכוי להתממש — ומזניחים את שאר 100% של מה שהוא צריך בחיים — זה לא חינוך. זה הימור בלתי הוגן.

הורה שמתגאה בכך שהבן שלו מוכן להקריב הכל בשביל הספורט לא מבין עדיין שהוא בונה יסוד של חמר. כשהדבר שהוא הקריב הכל בשבילו ייעלם — ויעלם, בגיל 35 לכל המאוחר — מה ישאר?

מה אימון מנטלי בעצם עושה

אימון מנטלי לא בא ללמד ילדים להיות שמחים. הוא בא ללמד אותם להכיר את עצמם.

לשאול: מה אני מרגיש עכשיו? מה חשוב לי? מי אני כשהתוצאה לא הולכת לפי התכנית?

ספורטאי שיודע לענות על השאלות האלה יכול לעמוד בלחץ לפני תחרות. הוא גם יכול לעמוד מול אי-חידוש חוזה. לא כי זה לא כואב — אלא כי יש לו מסגרת לעבד את הכאב.

לכן אימון מנטלי לא ממתין למשבר. הוא לא "בונוס" עבור ילדים שכבר הצליחו. הוא צורך בסיסי עבור כל ילד שמתאמן ברמה תחרותית — כמו אימון גופני, כמו תזונה.

מה הורים ומאמנים יכולים לשנות עכשיו

לא צריך תכנית גדולה. צריך שינוי של שאלה אחת.

במקום "כמה זמן משחק קיבלת?" — "מה הרגשת היום?"

במקום "למה לא שמת את הכדור?" — "מה חשבת על עצמך ברגע הזה?"

ילד שרגיל שהמבוגר בחייו מתעניין ב"אני" שלו ולא רק בביצועים — בונה מסגרת פנימית. הוא מגיע לגיל 18 עם יותר מאשר כרטיס זהות ספורטיבי. עם ערך עצמי שלא בנוי על תוצאות.

לא אומרת שלא לדבר על ביצועים. אומרת שאדם לפני אלופות. תמיד.

להגיע לפני המשבר

הרבה פעמים אני מגיעה אחרי. אחרי הפציעה. אחרי שהילד הודיע שהוא רוצה לעזוב. אחרי שהמאמן איבד את אמון הקבוצה.

אני מעדיפה להגיע לפני.

לפני שהזהות מתפוררת, עדיין אפשר לבנות אחת שלמה יותר. לפני שהכישלון הגדול מגיע, עדיין אפשר ללמד ספורטאי איך לפגוש פחד מכישלון בלי שהוא ישתק אותו.

אם ספורטאי צעיר זקוק לתמיכה מנטלית דחופה, ניתן לפנות לערן בכל שעה. אם אתם הורים שמחפשים לבנות חוסן לפני שצריך אותו — בדיוק לזה אימון מנטלי מיועד.

מוזמנים לשתף עם מאמן, הורה, או כל מי שיש בחייהם ספורטאי שנושא הכל לבד.